אנחנו מתחילים במשהו שאתם חווים עכשיו: שיחה קשה, לחץ בעבודה או תגובה שחוזרת על עצמה. בזמן שאתם מדברים, אני עשוי להזמין אתכם לשים לב לנשימה, למתח או למגע עם הכיסא והרצפה. אתם מחליטים במה להתמקד ומתי לעצור.
האם זה מרגיש מוכר?
שנים של שיחות על זה והגוף עדיין נדרך
לא להרגיש שייכים עד הסוף: רחוק מהבית, בארץ חדשה או במקום שבו אף פעם לא לגמרי מרגישים חלק
עייפות ודריכות יחד: קשה להירדם, גם כשאין כוחות
על סף שחיקה, או בדרך חזרה ממנה, לאט
דפוסים רגשיים שחוזרים על עצמם
הגוף הוא כלי העבודה שלכם והמתח או הכאב לא עוברים, לצד הטיפול הרפואי שאתם כבר מקבלים
איך נראה מפגש
אנחנו מתחילים ממצב שאתם מתמודדים איתו עכשיו ולוקחים את הזמן לשים לב למה שקורה בזמן שאתם מתארים אותו.
בפועל:
יושבים בנוח, פנים מול פנים או בווידאו, בבגדים רגילים.
אני מזמין אתכם להתבונן במה שקורה בגוף בזמן שאתם מדברים.
לרוב עובדים בעיניים פקוחות, תוך תשומת לב לחדר ולמה שקורה עכשיו. אין מה להכין ואין שום דבר שחובה לשתף.
השליטה נשארת אצלכם לכל אורך התהליך: הכיוון שנבחר והקצב.
מגע לעיתים יכול להיות מועיל, אבל הוא אינו הכרחי ותמיד דורש את הסכמתכם.
